בפני בקשת התובע בהתאם להוראותיה של תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.
הוראותיה של תקנה 135 האמורה קובעות כי "בית המשפט או הרשם רשאי להורות למומחה רפואי לבדוק בדיקה נוספת מי שטעון בדיקה לפי סימן זה ולהגיש חוות דעת נוספת; כן, הוא רשאי להורות לבעל דין שיעמיד מי שטעון בדיקה כאמור לבדיקה נוספת בידי מומחה רפואי אחר".
תביעת התובע הינה תביעה לתגמולי ביטוח ואל נוכח פערים משמעותיים בין מסקנות חוות הדעת אשר הוגשו מטעמם של הצדדים, מונה דר' אבי וינר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הרפואה התעסוקתית, על מנת שיחווה דעתו באשר לאובדן כושר העבודה של התובע כתוצאה מאירוע המתואר בכתב התביעה. בחוות דעתו של דר' וינר נקבע כי מר בשיר איבד למעלה מ- 75% מכושר עבודתו, באופן זמני למשך חצי שנה ממועד מתן חוות הדעת. דר' וינר קבע כי ככל שתוגש חוות דעת רפואית בתחום הפרוקטולוגיה בעניין השליטה בסוגר פי הטבעת, ניתן יהיה לקבוע מחדש את כושרו של התובע לעבודה.
משכך, בהסכמת הצדדים, מונה דר' אריה ביטרמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפרוקטולוגיה, כאשר זה נדרש לחוות דעתו האם קיימת לתובע פגיעה בשליטה בסוגר פי הטבעת דרגת חומרתה, והאם הפגיעה הנה זמנית או צמיתה.
ביום 19.12.2012 התקבלה חוות דעת המומחה דר' ביטרמן. בפרק הבדיקה צוין בין היתר:
"בבדיקה רקטלית לא ניתן לקבל אבחנה מדויקת, לא בכיווץ ולא בהרפיה של פי הטבעת, עקב חוסר שיתוף פעולה". בפרק הסיכום והמסקנות צוין כי לאור הבדיקות שעבר התובע אשר צוינו בחוות הדעת, ניתן לקבוע כי אין פגיעה, אף לא קלה, בשרירי הסוגרים של פי הטבעת מבחינה תפקודית וכי איזור הכריתה רחוק מאוד ממערכת העצבים המשפיעה על שרירי הסוגרים.
נקבעו לתובע 10% נכות בגין מצב לאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים וכן 5% בגין צלקת מכערת.
לאחר קבלת חוות הדעת מטעמו של דר' ביטרמן, הועברה זו ביום 19.12.2012 לעיונו של דר' וינר על מנת שהאחרון יעדכן חוות דעתו בתחום התעסוקתי, בהתאם.
ביום 20.2.2013, הגיש התובע את הבקשה שבנדון.
טענות הצדדים:
לטענת התובע, עולה מחוות הדעת של דר' ביטרמן כי המומחה לא בדק את התובע פיזית מאחר והתובע לא שיתף פעולה בבדיקה. לטענתו של התובע הוא לא נדרש על ידי המומחה לעבור בדיקה חיצונית, פולשנית או בכלל ואין כל מניעה מצדו לעבור את הבדיקה, כפי שעשה אצל מומחים אחרים לרבות המומחה מטעמה של הנתבעת. עוד טוען התובע כי אין כל הסבר הגיוני המניח את הדעת מדוע לא ישתף פעולה עם המומחה, מקום שבדיקה זו אמורה לקדם את עניינו. לטענת התובע, המומחה לא מילא אחר התקנות שכן הוא מחויב לבדוק את התובע בטרם יסיק מסקנותיו. לטענתו, לכל הפחות היה על המומחה לפנות אל בית המשפט ולהעמידו על כך כי אינו יכול לערוך את חוות דעתו בהעדר שיתוף פעולה מצדו של התובע ואין בחוות הדעת כל נימוק מהו המקור לאי שיתוף הפעולה - האם היה זה רצון התובע או שמא הייתה מניעה רפואית פיזית לכך. התובע טוען כי היה על המומחה לבחון את חוות דעת הצדדים, לנמק ולפרט את מסקנותיו, לעומת מסקנות חוות דעת אלו. לבקשת התובע צורפו תצהירו ותצהירה של בתו אשר התלוותה אליו לביקור אצל המומחה.
המומחה בתגובתו הבהיר כי הוא משמש שנים רבות כמנהל שתי מחלקות כירורגיות במרכז הרפואי זבולון ובמרכז הרפואי כרמל, משמש כמחנך לסטודנטים לרפואה ונותן חוות דעת לבית המשפט כעניין שבשגרה. המומחה הפנה לכך כי בחוות הדעת נרשם תחת הסעיף בדיקה: "בבדיקה רקטלית לא ניתן לקבל אבחנה מדויקת....", ועל כן לטענתו לא ברור כיצד זה טוען התובע כי הוא לא נבדק כלל על ידי המומחה. בעניין זה מוסיף המומחה ומבהיר כי לא ניתן לבצע בדיקה רקטלית למטופל מבלי לבצע בדיקה פיזית וכי בזמן הבדיקה הרקטלית הוא ביקש מהתובע לכווץ ולהרפות את שריר הסוגר והתובע לא שיתף פעולה בעניין זה. מכאן עולה כי המומחה מילא אחר התקנות שכן בחוות הדעת מצוין במפורש כי בוצעה בדיקה פיזיקאלית. בתגובתו מציין המומחה כי הוא נדהם למקרא תצהיריהם של התובע ובתו אשר צורפו לתמיכה בבקשה והאמור בהם אינו אמת שכן במהלך הבדיקה בוצעה בדיקת בטן ובדיקה רקטלית והמפגש כלל שיחה עם התובע, בה נשאל התובע על תלונותיו מאז הניתוח ועד הבדיקה, כפי שצוין בחוות הדעת. לגבי תצהירה של הבת מציין המומחה כי התובע ביקש מבתו לאחר השיחה ולפני הבדיקה הפיזיקלית לצאת מהחדר. המומחה מעלה תהיה מדוע זה טענות התובע לא עלו מיד לאחר הבדיקה, אלא רק לאחר מתן חוות הדעת וכשלושה חודשים לאחר הבדיקה.
הנתבעת בתגובתה טוענת כי די בשיהוי בהגשת הבקשה ובאמור בתגובת המומחה, בכדי לדחות את הבקשה. הנתבעת מציינת כי למעשה המדובר בבקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה וזאת לאחר שכבר ניתנה חוות דעתו ובנסיבות אלו, היות ובתוצאות חוות הדעת יש בכדי להשפיע על שיקוליו של התובע מבקש הפסילה, נקבע בפסיקה רף גבוה שיש לעמוד בו על מנת להביא לפסילת המומחה. בעניינו, כעולה מתגובת המומחה, לא היה כל דופי בבדיקתו את התובע ותוצאות הבדיקה הרפואית מפורטות במלואן בחוות הדעת. במהלך הבדיקה הפיזית התבקש התובע לכווץ ולהרפות את שריר הסוגר אולם זה לא שיתף פעולה כאמור. לאור זאת ציין המומחה בחוות דעתו כי לא ניתן לקבל אבחנה מדויקת באמצעות בדיקה זו, לשלילה או לחיוב. לטענתה של הנתבעת, מסקנתו של המומחה מתבססת על הבדיקות הרפואיות האובייקטיביות המפורטות בחוות הדעת.
בתשובותיו לתגובות המומחה הנתבעת, חוזר התובע על הטענות כפי שהועלו בבקשתו הראשונית ולטעמו מסקנת המומחה לפיה התובע אינו סובל מנכות כלשהי עדיין מעורפלת ולא זכתה להסבר חד משמעי. לטענת התובע היה על המומחה לברר סוגיה זו עם התובע במעמד הבדיקה ולהעלות את הדברים על הכתב בגוף חוות הדעת. התובע טוען כי עלול להיגרם לו עיוות דין משמעותי ומכן שיש להפנותו לבדיקה נוספת. התובע טוען כי מאחר ובינו לבין המומחה קיים חוסר אמון הדדי, עניין זה מצדיק מינוי מומחה נוסף. לעניין עיתוי הגשת הבקשה טוען התובע כי באת כוחו לא עיינה בחוות הדעת אלא רק בסמוך לדיון שהיה קבוע ליום 30.1.13 וזאת מאחר ויומנה הגדוש בדיונים לא אפשר לה לעשות זאת, מה שגם שחוות הדעת התקבלה אצלה רק ביום 19.12.12. לטענת התובע משיקולי יעילות, סבר כי עדיף להמתין לקבלת התייחסותו של דר' וינר לחוות דעת דר' ביטרמן והיה מקום להורות לדר' וינר לבצע בדיקה נוספת לתובע מאחר וחלפה שנה ממועד ממתן חוות דעתו.
דיון:
מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי.
בר"ע 337/02
רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673;
בר"ע (חיפה) 776/06
דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378;
ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05
שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579.